לפני ארבע שנים התקיימה שיחה אחת, וממנה צמח רעיון לא שגרתי. לירז מענית, מובילת קהילת הבוגרים של מרכז מנדל למנהיגות בצפון, שאלה את קטף מוראד סלאמה, בוגרת בית ספר מנדל למנהיגות חינוכית וכיום מנהלת תוכנית מנדל למנהיגות חברתית בצפון, מה אפשר לעשות כדי לחבר בין בוגרות ובוגרי הקרן החיים בצפון. היא חיפשה משהו שיחזק את הקשרים בתוך הקהילה, אבל גם יאפשר לה להתבונן החוצה, אל החברה המגוונת שאנו חיים בה בישראל, ובצפון בפרט.
קטף נרתמה מיד לרעיון. כבוגרת החוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה, היא חלמה על מעין סינמטק חברתי בצפון: מקום שבו אנשים נפגשים כדי לצפות יחד בסרטים משמעותיים, כאלה שמספרים סיפור טוב ובו בזמן פותחים חלון למציאות חברתית אחרת. הרעיון קיבל שם, סינמנדל, וגם קונספט: סדרת הקרנות לבוגרי מנדל המתגוררים בצפון, שבמרכזה קולנוע ישראלי העוסק בסוגיות חברתיות אקטואליות.
מלכתחילה התקבלה החלטה חשובה: לא להפוך את הערב לעוד פעילות מונחית. אין סדנה, אין משימה קבוצתית ואין צורך "לייצר נטוורקינג". מגיעים, נפגשים, צופים בסרט ומשוחחים. ההנחה הייתה שהמפגש עצמו יעשה את שלו. אנשים יגיעו עם חברים ממחזור הלימודים שלהם, יפגשו בוגרים מתוכניות וממחזורים אחרים, והשיחות והקשרים יתפתחו באופן טבעי.
לכל מפגש מבנה קבוע. תחילה יש זמן להתכנסות ולמפגש בלתי-פורמלי, לאחר מכן מוקרן הסרט, ולאחריו ישנה שיחה פתוחה עם היוצרים או השחקנים. שיחה זו מתחילה דווקא בפנייה לקהל: מה נשאר איתו מהסרט? מה עורר מחשבה, כאב, הזדהות או אי-נוחות? רק לאחר מכן עוברים לדיון ולשיחה עם היוצרים ולשאלות מהקהל.
בחירת הסרטים היא חלק מרכזי בתהליך. בסינמנדל עוקבים אחר הקולנוע הישראלי, אחר פסטיבלים, פרסים ויצירות חדשות, ומחפשים סרטים תיעודיים ועלילתיים שיש בהם איכות קולנועית לצד אמירה חברתית משמעותית. בכל שנה נבחרת תמה מרכזית, אך בתוך מסגרת זו נשמר בכוונה מגוון רחב. לא כל הסרטים עוסקים במלחמה, לא כולם ביחסי יהודים-ערבים ולא כולם מתרחשים בצפון. לאורך השנים הוקרנו יצירות שעסקו בחברה הערבית-הפלסטינית, בעלייה מברית המועצות ומצפון אפריקה, בפריפריה, במלחמה וביחסים בין קבוצות וקהילות בחברה הישראלית.
שתי הקרנות מהשנים האחרונות ממחישות את רוח המיזם. ביוני 2025 התקיימה ברמת הנדיב הקרנת טרום בכורה של הסרט "אנו", העוסק במשפחה דרוזית ובסבתא היוצאת למסע בעקבות אמונתה שמחלת האפילפסיה של נכדתה קשורה לגלגול נשמות שלא הושלם. לאחר הסרט נערכה שיחה בהשתתפות במאית הסרט, מפיקתו והתסריטאית שלו מיה חטב חדד, וכן בוגרות מנדל וטפה כנעאן ובלקיס אבו סאלח.
בפברואר 2024 נפתחה העונה השנייה של סינמנדל בהקרנת הסרט "שבע ברכות" בתחנת רוח בקריית טבעון. הסרט, זוכה עשרה פרסי אופיר ובהם פרס הסרט הטוב ביותר, עוסק במארי, השבה מצרפת לישראל כדי להתחתן, ובפצע משפחתי ישן שנחשף במהלך שבע הארוחות החגיגיות הנערכות לכבודה. בתום ההקרנה התקיימה שיחה עם במאית הסרט איילת מנחמי ועם אלינור סלע, המשחקת בסרט ושותפה לכתיבתו.
המגוון הזה אינו מקרי. אחת המטרות המרכזיות של סינמנדל היא לאפשר לבוגרות ולבוגרים להיחשף לסוגיות שאינן בהכרח חלק מעולמם האישי או המקצועי. להכיר לא רק את הקהילה שממנה הגיעו, אלא גם את הכאב, היומיום, הדילמות וגם את הכוחות והנכסים של קהילות אחרות.
כאן נמצא אולי הכוח הגדול ביותר של הקולנוע. במשך שעה וחצי אפשר להיכנס לרגע לחייו של אדם אחר, לראות את המציאות מנקודת מבטו ולהבין משהו שלא תמיד אפשר להבין באמצעות הרצאה או דיון. זהו מפגש עקיף, אבל לעיתים דווקא משום כך הוא מאפשר קרבה יוצאת דופן.
ארבע שנים אחרי אותה שיחה ראשונה, סינמנדל כבר הפך למסורת. על המסך ועל הבמה התארחו לאורך השנים סרטים, יוצרים ויוצרות מהבולטים בקולנוע הישראלי. אבל הסרט הוא רק נקודת הפתיחה. מה שמתרחש סביבו הוא העיקר: האפשרות לפגוש סיפור אחר, קהילה אחרת ואדם אחר, ובדרך גם להכיר קצת יותר לעומק את החברה המגוונת שבתוכה כולנו חיים.