החידוש המהותי של כנס "עמו אנכי – החייל החרדי והקהילה" שהתקיים במכון מנדל למנהיגות היה בהפניית המבט אל האחריות של הקהילה החרדית לספק מעטפת רוחנית ומעשית לחייל החרדי ומשפחתו לפני הגיוס, במהלך השירות הצבאי ובחזרה לאזרחות – בואכה שירות המילואים לאורך שנים.
את הכנס, שבו השתתפו כ-130 אנשי חינוך ורווחה לצד פעילים חברתיים מן הקהילה החרדית ומחוצה לה, פתחה ד"ר נעמי פרל, מנהלת תוכניות מנדל לפיתוח מנהיגות בקהילה החרדית, והסבירה את המוטיבציה לקיומו: "אנחנו נראה בשנים הקרובות יותר ויותר חיילים חרדים, ויש לנו אחריות כלפיהם. שתהיה להם קהילה שאוהבת אותם, לא שדוחה אותם. שיהיו תמיכה וליווי למשפחות שלהם, שהחייל החרדי יחזיק את הסיף, אך ידיו יישארו ידי יעקב. שלא תהיה שנאה בין לומדי התורה לאוחזי החרב, אלא שיהיו אוהבים זה את זה. אנחנו חייבים לקחת אחריות. זה מורכב, ואפילו קשה. אך זה הכרחי. ובעזרת השם נצליח״.
שני רבנים המובילים את ישיבות ההסדר החרדיות בירכו בכנס. הרב דוד לייבל, נשיא "אחוות תורה", דיבר על הערך הדתי והמוסרי שיש בגיוס לצבא, והביע הכרה בכך שצה"ל אינו פועל לחילון החרדים: "קיים חוסר אמון עמוק בין המגזר החרדי לצה"ל – מרבית ההבטחות שניתנו לאורך השנים לא קוימו. לא בגלל כוונה לחלן, אלא משום שהמפקד בשטח לא תמיד הבין את הרגישות והחשיבות". הרב כרמי גרוס, ראש ישיבת "דרך חיים", אמר: "כולם מדברים על כמה צה"ל והמדינה צריכים את המגזר החרדי – אבל המבחן האמיתי הוא לשאול: עד כמה המגזר החרדי צריך את צה"ל? כי בלי אחדות – אין שכינה״.
במושב הפתיחה הושק הספר "השתדלות ובטחון" שערך הרב ד"ר אביעד הולנדר, מוביל הפעילות בשדה של תוכניות מנדל לפיתוח מנהיגות בקהילה החרדית. בספר מלוקטים קטעי אומר ודברים מכתביהם של ראשי ישיבות ופוסקי הלכה, אדמו"רים ומקובלים, אשר מביעים חובת הכרת הטוב לחיילי צה"ל והערכה חיובית לשירות הצבאי בכלל ולנופלים במערכות ישראל בפרט. אביעד שיתף את באי הכנס בכוונה שעמדה בבסיס עריכת הספר: הצגת משנה חרדית אוהדת-גיוס אשר תוכל לשמש משאב מוטיבציוני לחיילים החרדים.
תת-אלוף שי טייב, ראש חטיבת תכנון ומנהל כוח האדם בצה"ל, הציג את התובנות של אגף כוח האדם והתפיסה האסטרטגית בנוגע לשירות בני הקהילה החרדית בצה"ל. "עוד לפני המלחמה, ומאז שנפתחה ביתר שאת, אנו עוסקים בגיוס ובשילוב חרדים מתוך כוונה להבין איך מבצעים את התהליך בצורה נכונה ומוצלחת יותר. העיסוק אינו רק באיך אוכפים ובכמה צווים ייצאו, אלא גם ובעיקר בשאלה איך מייצרים את התנאים ומשפרים את עצמנו ואת התוצאה בקצה", אמר, והדגיש את חשיבות המשימה והשלכותיה בטווחי זמן שונים: "הצורך הביטחוני גדול ביותר והוא בראשית הצירים. גם עמידה ביעדים הראשוניים שהוצבו לא תמלא את כלל הצרכים הדחופים, אולם יעד של גידול בגיוס של כמעט פי שלושה בשנה אחת הוא מאתגר ביותר, ועמידה בו תניב תפוקה מבצעית משמעותית בטווח הקצר ותייצר את התשתית לצמיחה בטווח הארוך". בדבריו ניכרה הרצינות שבה הוא וצוותו פעלו לגיבוש תפיסה וגישה בסוגיה חברתית בעלת חשיבות מהמעלה הראשונה, ובכך ניתנה הזדמנות להציץ אל מאחורי הקלעים של הדיווחים החדשותיים בסוגיה הבוערת.
קולם של החיילים החרדים נשמע – ללא תיווך של עיתונאים, פוליטיקאים או רבנים – בסרט "סליחה ששאלתי", שנערך על-ידי אביעד הולנדר ואומץ על-ידי חיל החינוך והנוער לשם הכנת המפקדים שיפקדו על הכשרות של חיילים חרדים. בסרט מרואיינים חמישה חיילים חרדים שהשתחררו מצה"ל, והם משתפים את הצופים באתגרים הרוחניים שבשירות הצבאי, לצד רגעי ההתעלות ותחושות הסיפוק והמשמעות שחוו בשירות.
בפאנל שהנחה העיתונאי מיכאל שמש, חרדי בעצמו וכתב בתאגיד השידור "כאן", שיתפה גב' דגנית פחימא, אם ללוחם חרדי הנשואה לאברך, באתגרים המשפחתיים מול בחירתו לשרת בצבא: "המשבר שהמשפחה חוותה מהרגע שהילד החליט היה עצום, כי בכלל לא ידענו איך להכיל את המהלך הזה, מאיפה זה בא בכלל. זה לא רק אתה והילד שלך אלא אתה וקהילה, אתה והעתיד שלך. מצד אחד אתה נלחם להכניס ילד אחד לישיבה, ילד קטן יותר שהוא ממש אדוק ולא נוגע בזקן וממש ממש אומר 'נמות ולא נתגייס', ומצד שני אתה נלחם בשביל הילד שלך שמחליט להתגייס". הרב יוסף מילר, ראש בית המדרש של ישיבת ההסדר החרדית "דרך חיים", הציג את עמדתו הרבנית ותפיסתו בדבר שילוב של לימוד תורה ושירות צבאי כפי שבאה לידי ביטוי בישיבתו, וסגן אלוף אביגדור דיקשטיין, ראש ענף חרדים באגף כוח האדם, הסביר על המהלכים המעשיים שנוקט הצבא כדי לספק לחיילים החרדים אקלים רוחני ותרבותי שהולם את בית גידולם.
משתתפי הכנס התחלקו לקבוצות דיון, ובהן עסקו לעומק בסוגיות המרכזיות שעלו לאורך היום. כל קבוצה התמקדה בהיבט אחר של אתגרי השילוב, המנהיגות והקהילה, במטרה לגבש כיווני פעולה להמשך הדרך: בניית יסודות תורניים ונפשיים לשירות הצבאי, חיזוק תחושת השייכות בקהילה וביחידה הצבאית, ליווי החייל לקראת שחרורו מהשירות וחזרתו לשורות הקהילה, בניית אמון עם משפחות החיילים ותמיכה קהילתית במשפחת החייל בהיבטים רגשיים, רוחניים ומעשיים.
התגובות של משתתפי הכנס היו נלהבות, ורבים הביעו את השאיפה שהרוח שהובעה בדיבורים תהפוך למעשי מנהיגות משני מציאות.