ספרי קצת על עצמך ועל פעילותך משבעה באוקטובר
בהכשרתי אני נוירו-פסיכולוגית בשלבי התמחות, ועוסקת במיזמים קהילתיים חינוכיים של תוכן ובריאות הנפש. עד תחילת השנה ניהלתי את קהילת "פסיכולוגים מדברים בחרדית" בשותפות עם ברכי שגב, מקימת הקהילה, ועמיתים נוספים. תמיד עשיתי גם וגם – גם קליניקה וגם לחשוב איך אני יכולה להשתמש בידע שלי להשפעה ציבורית, לכן מלכתחילה הגעתי למנדל.
ממש לפני אירועי שבעה באוקטובר החלטתי לעשות שנה הפסקה ולעסוק בדברים שאינם רק טיפול. כשהתחילה המלחמה הבנתי שיש לי הרבה מה לעשות בתחומי הידע שלי בדגש על בריאות נפש בחברה החרדית, אז למרות כל התוכניות שלי החלטתי להמשיך לעסוק בתחומים האלה, רק באופנים בעלי השפעה יותר רחבה.
פרויקט הגמר שלי במנדל היה מיזם "נפשות וחסרונן" – הפודקסט (העצמאי!) היחיד שעוסק בבריאות נפש בקהילה החרדית, עבור הקהילה החרדית. יש לו כמה אג'נדות שמלוות אותו מיום הקמתו:
הראשונה היא להציב סטנדרטים של מה זה טיפול מקצועי. החברה שלנו עברה מאפס למאה מבחינת הדרישה לטיפול, וההיצע של מטפלים מקצועיים לא גדול, ויש כאלה שאפילו לא יודעים שהוא קיים. אני בעיקר מארחת נשות ואנשי טיפול שעשו את המסלול המקצועי, האתי, המוכר והרשמי של הכשרה כמטפלים.
השנייה היא ידע. אני מאמינה שידע צריך להגיע ישירות לאנשים, עם כמה שפחות צנזורה, והם ילמדו ויבחרו. בפודקסט אנחנו מנגישים תכנים מותאמים לקהילה החרדית, אבל כאלה שהם פחות נגישים. אנחנו פחות מצונזרים ממה שמקובל. למשל, עכשיו סיימתי עונה שעסקה ב"מוגנות" (לשון נקייה לפגיעות מיניות). יש שם גם שני פרקים על טיפול בפוגעים, כי גם אם כבר מדברים בתקשורת החרדית על הצורך בטיפול, כמעט לא מתייחסים לפוגעים. צירפתי אזהרות טריגר, ומי שרגיש שלא יאזין, אבל דיברנו על זה באופן הכי מותאם – מבחינת הקשרים תרבותיים, הלכתיים ורוחניים.
הפודקסט שלי הוא פרטי – אני מפיקה אותו מאל"ף ועד ת"ו, והיות שאפליקציות ההסכתים לא נגישות לרבים באוכלוסייה החרדית, הקמתי אתר שממנו אפשר להוריד את כל הפרקים ובהמשך גם בוט שעוקף חסימות אינטרנט, וזה פוגע ביכולת שלי לגייס חסויות.
יש לך מושג כמה אנשים מאזינים?
כ-20,000 האזנות וכ-5,000 הורדות (שזה אומר שהאתר והבוט לא נבנו לחינם ואנשים מורידים את הפרקים ומעבירים הלאה לקהל שלא נגיש לאינטרנט) בשנה וחצי האחרונות. קהל מטפלים חילוני הוא חלק מהמאזינים הקבועים והם מבינים באמצעות הפודקסטים איך נראית התמונה של בריאות נפש בקהילה החרדית.

מהם המיזמים שאת מובילה מאז שבעה באוקטובר?
כשהתחילה המלחמה הבנו מיד שיש חשיפה מאוד גדולה לתכנים לא מותאמים, בעיקר בקרב בני הנוער, יותר ממה שהקהילה מודה. אין לי הוכחות מחקריות לזה, אבל המציאות היא שהחשיפה של נוער חרדי מהמיינסטרים לתכנים באינטרנט אינה מקבלת מספיק הכרה (יש הרבה עבודה עם נוער בסיכון בנושא, אבל פחות עם מי שמוגדרים כנוער נורמטיבי). הסיכונים הם גבוהים כי אין להם כל הכנה למה שמתרחש ברשת. בציבור החרדי הרשת החברתית הכי סוערת היא הווטסאפ, שבה קיימים ערוצים ייעודיים של סטטוסים וחדשות. מאז שבעה באוקטובר הוצף הווטסאפ בסנאף.
אז זה, למעשה, המיזם הראשון שאני עסוקה בו. פייני סוקניק, בוגרת מנדל גם היא, יצרה איתי קשר והציעה שניצור תכנים ויזואליים הקשורים לחוסן שיופצו בדיגיטל החרדי. הפקנו שלושה סרטונים שמדברים בשפה דיגיטלית מהירה, כל סרטון באורך דקה, הפקה רצינית וחרדית, בלי סוף אנשים שכולם נתנו יד. ליוו אותי נעמי, איתי ולילך מיחידת הבוגרים. הפקה של שלושה סרטונים כאלה כרוכה בהרבה מאוד עבודה. יכולת ההפצה של "נפשות וחסרונן" היא עדיין מוגבלת, אין לי תשתית להפצת תוכן ויזואלי או ערוץ ווטסאפ, ולכן החלטנו יחד שנשתף פעולה עם מיזם של בוגר מנדלי אחר, מיזם "אקשיבה" של מיכאל ותמר נכטילר. מיכאל ותמר הקימו לפני שנים אתר שהוא בעצם כתובת לשואלים אנונימיים מהקהילה החרדית בכל נושא שבעולם. יש להם צוות גדול של מתנדבים, אנשי מקצוע, אנשי רוח, אנשי הלכה, שמשיבים על שאלות בכל נושא – מסוגיות באמונה ועד שאלות שקשורות לבריאות הנפש. שואלים שם על מריבות בין חברים, אלימות במשפחה, פגיעות מיניות, יחסים זוגיים וכו'. אני כותבת שם כמתנדבת מאז שהתחלתי בלימודי פסיכולוגיה, נותנת ייעוץ מקצועי בנושאים של אובדנות ועוד. האתר פועל 24/7 ויש לו חשיפה מאוד רחבה.
פניתי אליהם והם מיד הסכימו. השם שנבחר לפרויקט הוא "מקשיבים לנפש", ותוך שבועיים הגיעו הסרטונים ל-130,000 צפיות. שלושת הסרטונים גם עלו ביוטיוב וגם נשלחו לרשימות תפוצה של כמה עשרות אלפי אנשים. זו חשיפה מאוד מאוד גדולה. עכשיו אנחנו רוצות למנף את הרעיון ומחכות להפיק את הסדרה הבאה של הסרטונים.
המיזם השני שמנדל היו שותפים במימון שלו הוא מתן מענה נפשי לאנשי חילוץ והצלה. בשבוע הראשון של המלחמה קיבלתי טלפון מ"בונות אלטרנטיבה", שעד אז היו סדין אדום מבחינתי. מי שחיברו בינינו הן "אחיות מברזל" – מיזם של נשים חרדיות מתנדבות, שעוזרות לנשות מילואים בכל דבר שניתן להעלות על הדעת. היה רעיון לתת מענה לכונני זק"א שנמצאים בשטח ועוברים חוויות מאוד קשות. תוך שעתיים גייסתי צוות ראשוני של מטפלים מוסמכים עם הכשרה לטיפול בטראומה. קיבלתי תקציב ראשוני, קיבלנו אישור מדובר זק"א והוצאנו הודעה משותפת שמזמינה אותם לבוא ולהיעזר.
שבוע אחר כך, הקואליציה הישראלית לטראומה קיבלה מנדט ומימון רב לטיפול בכל אנשי החילוץ וההצלה, ולכן לא הרחבנו את ההפצה של המיזם שלנו, אבל נתנו ואנחנו עדיין נותנים מענים לראשונים שפנו.
המיזם העניק מענים ראשונים, וכוחו בין היתר בכך שהיה יוזמה של נשים ממגזרים שונים שחברו יחדיו, ולכן היה מאוד חשוב.
כיצד היית מתארת את האתגר המרכזי שעומד בפניך?
האתגר שעומד בפניי הוא אותו אתגר שמלווה את העשייה שלי מלכתחילה. מקצועיות, סטנדרטים של אתיקה, סטנדרטים של טיפול – זה משולש שלא עובד טוב בממשק עם השטח ומקבלי ההחלטות. האתגר הוא לא לוותר על סטנדרטים מקצועיים גבוהים גם בזמנים כאלה, ולנסות לשכנע את מקבלי ההחלטות ואת הגופים המממנים למיניהם לדבוק בזה.
המממנים רוצים השפעה רחבה ומוכנים לפעמים לוותר על דברים עקרוניים. אני בחיים לא אשלח למטפלים שלא עברו הכשרה מלאה. כל אחד שהפניתי לטיפול במהלך החודשים האלה הופנה למטפל שמתמחה בצורך המסוים.
איך המנהיגות הרבנית מתייחסת למיזמים שלך?
זה מורכב. יש צמא מאוד גדול, בייחוד של רבני קהילות, ולא בהכרח של מי שמוגדרים כמנהיגי הקהילה, להתייעץ, לשמוע, לקבל חוות דעת. הם רוצים אנשים מקצועיים, הם מתייעצים. היו ימי עיון, מלא מיזמים שעובדים על זה. אלה שפוגשים קהל ביומיום רוצים מאוד לדעת. ברמה הרחבה יש התעוררות מאוד גדולה, אבל גם הסתגרות. יש את אלה שרוצים להקשיב, ויש את אלה שלא מוכנים להקשיב.
חודש לפני שבעה באוקטובר היה אירוע של איגוד המטפלים החרדי. הגיע פוסק הלכה סופר חשוב מהמגזר הליטאי, ודיבר מול המטפלים בצורה מאוד ברורה בנושא של פגיעות מיניות. אבל לפודקסט שלי הוא לא הסכים להגיע. יש כאן מורכבות. הם חיים בעולם הלכתי, יש אינטרסים שונים, יש הרבה מאוד פוליטיקה גם בעולם הרבני. בגלל זה אני עוקפת את כל הסיפור. אני לא משקיעה בהכרה מהממסד, אלא בלהגיע אל העם. השינויים מגיעים מלמטה – bottom up.
איזה טקסט מעורר השראה מלווה אותך בימים אלה?
בחודש הראשון לא ליווה אותי כלום. לא התפללתי אפילו, לא הצלחתי. בשבוע הראשון מצאתי באיזה מגירה בבית טקסט של מאיר אריאל שמתחיל במילים "קודם כל יש מילה כזאת: אלוהים". תליתי אותו על המקרר, וקראתי בכל פעם שעברתי במטבח. לזכור ולהפנים שיש אלוקים גם בזוועה שקרתה. לאט לאט חזרתי גם להתפלל ולקרוא וללמוד, והטקסט ההוא עדיין על המקרר.
מי הכי היית רוצה שתתארח אצלך בפודקסט?
פה הייתי רוצה את החיבור בין ה-bottom up ל-top down. הייתי רוצה מנהיג קהילה שיגיע וידבר. אני חושבת שזה חשוב מאוד לתת חיזוק לכל מה שהפודקסט מייצג.
מה מדיר שינה מעיניך?
היום שאחרי מדיר שינה מעיניי.
מה מפיח בך תקווה?
האמונה שלי באלוקים, שהדברים לא קורים סתם.
ספרי על מחווה של אהבה או נדיבות שנתקלת בה לאחרונה.
אספר על פרויקט אחר של פייני, של מתנדבים שמגיעים ללוויות ולשבעות, עכשיו אחרי שכולנו עייפנו ממתים ומלוויות. המיזם הזה הוא מאוד חשוב, ואני רואה בו מחווה של אהבה. חוץ מזה, אני עונדת את דיסקית החטופים וכל אדם חרדי שאני פוגשת שואל אותי מה זה, ואחרי שאני מסבירה, הרבה שואלים אם יש לי עוד אחת להביא להם גם.
איפה את משערת שאת והמיזם שלך תהיו ביום שאחרי או בעוד שנה?
אני מקווה שיהיה ערוץ של יצירת תוכן מונגש, קל, בהיר, נוח, של בריאות נפש ורווחה שפונה ישירות לבני נוער חרדים עצמם, ולא יעסוק רק בחוסן וחרדה, אלא בזיהוי מצבי סיכון, מיניות בריאה, קשרים וכולי. מה שאני עושה באודיו, שיהיה להם בסרטונים.
