​מוטי גולני היה איש חינוך, היסטוריון וחוקר של פלשתינה בתקופת המנדט הבריטי ושל מדינת ישראל. הוא עסק בשאלות של מוסר, זיכרון, זהות אישית וקולקטיבית, פוליטיקה ומלחמה בהיסטוריה של היישוב ושל מדינת ישראל, וכן בסכסוך היהודי-ערבי. הוא התמחה בתקופת המנדט בפרספקטיבה של הקשר הציוני-בריטי, והקים את פורום החוקרים הישראלי של חוקרי המנדט. מחקריו שינו את האופן שבו נתפסת תקופה זו בשיח המחקרי והציבורי.

מוטי השלים לימודי תואר ראשון ביחסים בינלאומיים, היסטוריה של עם ישראל וגאוגרפיה, ותואר שני ביהדות זמננו – שניהם באוניברסיטה העברית בירושלים. את עבודת הדוקטורט שלו, שעסקה בדרכה של ישראל למלחמת סיני ובמלחמה עצמה, כתב באוניברסיטת חיפה בחוג להיסטוריה כללית. במסגרת לימודי הפוסט-דוקטורט שלו, בקולג' סנט אנטוני באוקספורד, המשיך במחקרו על מלחמת סיני ואף פרסם ספר בנושא – "תהיה מלחמה בקיץ" (1997). לאחר מכן החל לחקור את תקופת המנדט, את מדיניות הבריטים ואת יחסם ליישוב היהודי – נושאים שלימים הפכו לתחום מחקרו העיקרי.

בשנים 2013-1997 לימד והרצה בחוג ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה. ב-2009 התמנה לפרופסור חבר, וכן היה חבר במערכת הוצאת הספרים של האוניברסיטה. בשנים האחרונות היה חבר בצוות ישראלי-פלסטיני (הפועל במסגרת סמינר זלצבורג), שעסק בפרסום משותף של תולדות מלחמת 1948 בארץ ישראל.

ב-2013 הצטרף לחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב, ובשנים2019-2017 עמד בראשו וכן היה ראש הקתדרה ע"ש רוזנברג לחקר תולדות העם היהודי. הוא כיהן כפרופסור אורח באוניברסיטאות אוקספורד והיידלברג ובמרכז טאוב ללימודי ישראל באוניברסיטת ניו-יורק, וניהל את מרכז רחל ינאית בן-צבי ללימודי ירושלים – יחידת בת של יד יצחק בן-צבי המתמחה בסיורים ובסמינרים לימודיים לנוער בירושלים. במסגרת תפקידו פיתח סמינרים ומסלולים לימודיים בירושלים.

לקרן מנדל הצטרף בשנת 2019, כחבר סגל בית ספר מנדל למנהיגות חינוכית. בבית הספר פיתח ולימד את תחום החשיבה ההיסטורית והזיכרון בכלל, ובחברה הישראלית בפרט, ככלי ללימודי החברה בישראל. במסגרת תפקידו ריכז את נושאי ההיסטוריה בדגש על ההיסטוריה המקומית, הגאוגרפיה ותולדות ארץ ישראל, ועסק בשאלה כיצד תחומים אלו משפיעים על סוגיות עכשוויות בחברה ובפוליטיקה הישראלית בכלל, ועל הסכסוך היהודי-ערבי בפרט. הוא הוביל קורסים, שיעורים וסדרות בנושאים אלו, למשל הסדרה "סיפור ישראלי", שמטרתה לחבר את העמיתות והעמיתים למקורות הזהות שלהם ולחבר בין הזהות האישית לסיפור הקולקטיבי – כל זאת במטרה לספק לעמיתים ולעמיתות ראייה רחבה על המציאות המקומית.

לאורך השנים הוביל מוטי בבית הספר קבוצות שדנו בסכסוך הישראלי-פלסטיני, שהמשתתפים והמשתתפות בהן מגיעים מרקעים שונים ומחזיקים בעמדות פוליטיות מגוונות, וכן הנחה סדנאות שעסקו במפגש ההיסטורי שבין הלאומיות הציונית לבין הדת ובקשר שבין דת למדינה מתוך עמדה ביקורתית.

מספריו: "ציון בציונות: המדיניות הציונית בשאלת ירושלים 1937-1949 (1992); "מלחמות לא קורות מעצמן: על זיכרון, כוח ובחירה" (2002); "עם הזרם ונגדו: מניה שוחט - אגרות ותעודות 1960-1906" שערך בשיתוף עם שולמית ריינהרץ ויהודה ריינהרץ; "ימים אחרונים: הממשל המנדטורי - פינוי ומלחמה" (2009); "הנציב האחרון: הגנרל סר אלן גורדון קאנינגהם, 1948-1945" (2011); "שני צדי המטבע: עצמאות ונכבה, שני נרטיבים של מלחמת 1948 ותוצאותיה" (עם עאדל מנאע) (2011); "Palestine Between Politics and Terror, 1945-1947" (2013).

באחרונה זכה בפרס נשיא המדינה וראש הממשלה על הנצחת זכרם של נשיאי ישראל וראשי ממשלותיה על הספר האב המייסד – חיים ויצמן, ביוגרפיה, 1952-1922 שכתב יחד עם פרופ' יהודה ריינהרץ, נשיא קרן ג'ק, ג'וזף ומורטון מנדל.

מוטי ראה חשיבות רבה במעורבות בשיח הציבורי. הוא הרבה להתראיין בתוכניות טלוויזיה ורדיו, התראיין בקביעות בתוכנית הרדיו "שבת עם אורן נהרי" של "כאן" ובפודקסטים "היסטוריה גדולה וקטנה" ו"עושים היסטוריה". עיקר מטרתו הייתה לתת פרספקטיבה של היסטוריון לסוגיות עכשוויות. בעבר אף שימש כיועץ היסטורי בתוכניות הטלוויזיה "הכול אנשים", "שיעור מולדת" ו"המנדט".

מוטי ניחן בשילוב נדיר של ידע עמוק ורחב לצד צניעות ואהבת אדם – תכונות שהפכו אותו למורה וחונך מושלם לעמיתי בית הספר, שרבים מהם, כמו גם חברי הסגל, ראו בו מורה לחיים וחבר אמת. הוא היה פתוח וזמין תמיד לשיחה עמוקה או ויכוח טוב, והכול מתוך הקשבה אמיתית, ידענות מופלגת וענווה.

בן 70 היה מוטי במותו. אנו כואבים את לכתו ומשתתפים בצערה העמוק של המשפחה. יהי זכרו ברוך.