פרופ' לי שולמן, שהלך לעולמו השבוע בגיל 86, היה נשיא אמריטוס של קרן קרנגי לקידום ההוראה, ופרופסור לחינוך ופרופסור של כבוד לפסיכולוגיה באוניברסיטת סטנפורד. כמו כן היה פרופסור לפסיכולוגיה חינוכית וחינוך רפואי באוניברסיטת מדינת מישיגן, והיה המנהל-השותף המייסד של המכון לחקר ההוראה באוניברסיטה זו. הוא הנשיא לשעבר של האגודה האמריקנית לחקר החינוך ושל האקדמיה הלאומית לחינוך. ב-2002 נבחר להיות עמית באקדמיה האמריקנית לאמנויות ומדעים.

מחקריו וכתיבתו של פרופ' שולמן עוסקים בחקר ההוראה ובחינוך מורים, בצמיחת הידע בקרב לומדי ההוראה, בהערכת ההוראה, בחינוך רפואי, בפסיכולוגיה של הוראת המדעים, המתמטיקה והרפואה, בלוגיקה של מחקר חינוכי ובאיכות ההוראה בהשכלה הגבוהה. מחקריו עזרו לחיזוק מקצוע ההוראה כפרופסיה, ותרמו רבות לביסוס יוקרתו של מקצוע ההוראה.

פרופ' שולמן ייעץ במשך עשרות שנים להנהלת הקרן ולאנשי הסגל, והיה חבר הוועדה האקדמית המייעצת של קרן מנדל-ישראל. הוא תרם רבות מהידע הנרחב שלו לעמיתי הקרן, והעניק בשפע מניסיונו ומידיעותיו לדורות של מחנכים שהשתתפו בתוכניות. תרומה מיוחדת תרם פרופ' שולמן לפיתוח תוכניות מנדל למנהיגות באקדמיה בהכשרה להוראה, ותפיסתה של התוכנית מבוססת במידה רבה על משנתו המחקרית.

פרופ' לי שולמן ייזכר כמורה דגול ואדם נדיב שלא הפסיק לחדש ולהתחדש, ושמר על קשר מיוחד עם בוגרות ובוגרי תוכניות הקרן, שגם לאחר סיום לימודיהם המשיכו לראות בו יועץ ומורה.